איריס מלאיה זיו - תבונת הלב
פסיכותרפיה וליווי, מבוססי מיינדפולנס, האקומי ושמאניזם
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, נגזר על נער אחד עונש, לעלות על הר מושלג, ולהעביר שם את הלילה. עליו להגיע אל פסגת ההר, ללא מזון מים או מחסה. לבדו.
אם ישרוד את הלילה, הוא יזוכה מעונשו, וישוחרר לדרכו. מעטים לפניו, שרדו את אימת הלילה, על פסגת ההר.
עוד באותו הלילה, הנער נשלח לטפס אל ההר המושלג. ללא מזון או מים, ללא בגדים ומחסה שיגנו על גופו. לבדו. כשהגיע אל פסגת ההר המושלג, והחושך כבר ירד, והקור חדר לעצמותיו, הוא התיישב כשהדמעות קופאות בעיניו, והמתין למותו.
בדיוק אז, על ההר שמולו, ניצוץ של אש נדלק.
כשהאש התרחבה, הוא יכול היה לראות, הרחק על ההר שמולו, את חברו הטוב ביותר.
אז הבין בהתרגשות, שבשעה שהוא טיפס את ההר שלו, החבר שלו טיפס יחד איתו, וכשהוא הגיע אל פסגתו, החבר שלו התיישב על ההר שמולו. עכשיו מההר שממול, חברו הישיר אליו מבט, והצית שם אש גדולה עבורו.
הם ישבו זה מול זה כל אותו לילה קר ואפל, כשהאש הדולקת על ההר של האחד, מזינה ומחממת את ליבו של האחר. מבטיהם נישאים באומץ זה אל זה, ויחד הם נושמים.
כשהפציע הבוקר, וקרני שמש ראשונות החלו להפשיר את השלג הלבן, שניהם היו עדין חיים.
כך סיפרה לי אימי האהובה, כשהייתי נערה.
סיפור על אומץ לב, ועל חברות אמת. ומאז אני נושאת את הסיפור הזה, איתי בלב.
יש זמנים שאנחנו לא יכולים לפתור לאהובינו את כאבי הגוף או הלב.
יש מצבים בם אין לנו דרך להסיר מדרכם את הקשיים והכאב.
יש זמנים שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות עבורם,
זה פשוט להיות איתם באומץ, על פסגת ההר המושלג,
להדליק עבורם את האש, להעביר איתם את הלילה, ולאהוב אותם חזק.
לפעמים, זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות. הרבה פעמים, זה מה שהם באמת צריכים מאיתנו.
ותמיד תמיד תמיד, זה עוזר לשנינו לעבור את הלילה, ולהתעורר לבוקר חדש.
מוקדש באהבה לכל מי שנמצא עכשיו על הר מושלג, וקר לו וכואב לו בלב
אני פה על ההר שממול, מדליקה עבורכם את האש,
עד שיגיע הבוקר