למצוא את הצליל שלי

כמו שנגן הגיטרה, מקדיש זמן וקשב, לכיוונון המייתרים, כדי שיהיו מתוחים במידה המדויקת. 

כמו שנגן הפסנתר יודע, שמבלי לדייק בכוונון, הפסנתר לא יוכל להשמיע את צליליו המופלאים. 

כמו שנגן התופים מקדיש תשומת לב וידיים רכות, לפתיחה והידוק הברגים של התוף, עד שימתח ויוכל להשמיע את צלילו היחודי. 

כמו שכל נגן, בכל כלי מוזיקלי, לא משכנע את עצמו שכמעט מדוייק, זה מספיק טוב. 

ויודע לזהות את הצלילי העשיר והטהור של הכלי שלו, מיד כשהוא שומע אותו...

ככה גם אנחנו בני האדם.

כשאנחנו רפויים מדי או מתוחים מדי, ממהרים מדי, או חוששים מדי, הניגון שאנחנו מפיקים מתוכנו חורק, ולא יכול לבטא בצלילות, את תיבת התהודה שאנחנו. 
גם אתם כבר יודעים, שכמעט הצליל שלי, זה לא לגמרי מי שאני, ורחוק עוד יותר מהפוטנציאל של מי שאתם יכולים להיות.

עכשיו,
קחו כמה רגעים לכוונון עצמי:
האם בשגרת יומכם אתם מקדישים זמן לכיוונון הגוף והנפש?
האם אתם מקשיבים קשב מלא ופתוח לצליל, שלכם, ומעיזים לתת לו לזרום ולהתנגן בחופשיות ובטבעיות? 
האם שמעתם אי פעם את צלילי נשמתכם המופלאה, הקוראת לכם לחזור הביתה?
האם חשתם את ההתרגשות של החיים המפעמים בכם, כשמיתרי ליבכם משחררים את ניגונכם המופלא, אל אוויר העולם?

העולם עוד מחכה לשמוע

בבקשה
אל תתנו לעצמכם 
לסיים את חייכם 
מבלי שהשמעתם 
את הצליל המופלא 
שאתם