חמישה מיתוסים על מדיטציה, ודב קוטב אחד

בואו נודה שלמדיטציה יש בעיה תדמיתית קשה.
אני עוסקת במדיטציית מינדפולנס כבר 13 שנה, מתרגלת ומלמדת, ומניסיוני רוב האנשים יסכימו, שמדיטציה ככל הנראה תתרום לשיפור חייהם, אבל...

זה קשה מדי, אני לא מצליח להשקיט את המחשבות שלי, קשה לשבת לאורך זמן בשקט, זה לא בשבילי, אין לי זמן לזה...

אני רוצה לשפוך קצת אור על 5 המיתוסים העיקריים לגבי מדיטציית מינדפולנס, ולתת כמה טיפים שיהפכו את התרגול שלכם למהנה, פשוט ומיטיב יותר, וכל זה מבלי לוותר על האיכויות של התרגול.

בואו נודה שלמדיטציה יש בעיה תדמיתית קשה.
אני עוסקת במדיטציית מינדפולנס כבר 13 שנה, מתרגלת ומלמדת, ומניסיוני רוב האנשים יסכימו, שמדיטציה ככל הנראה תתרום לשיפור חייהם, אבל...

זה קשה מדי, אני לא מצליח להשקיט את המחשבות שלי, קשה לשבת לאורך זמן בשקט, זה לא בשבילי, אין לי זמן לזה...

אני רוצה לשפוך קצת אור על 5 המיתוסים העיקריים לגבי מדיטציית מינדפולנס, ולתת כמה טיפים שיהפכו את התרגול שלכם למהנה, פשוט ומיטיב יותר, וכל זה מבלי לוותר על האיכויות של התרגול.

המיתוס הראשון: אני לא מצליח/ה להשקיט את המחשבות שלי

בואו נתחיל בניסוי קטן, בחקר המוח הפרטי שלכם... מסכימים?


חלק א': עצמו עיניים, ודמיינו בעיני רוחכם דב קוטב לבן. 
השאירו את תשומת לבכם רק על הדב קוטב הלבן, למשך דקה שלמה. (קחו דקה לניסוי, לפני שתמשיכו לקרוא...)

ככל הנראה, אצל רובכם, בשלב כלשהו תשומת הלב נדדה, ולא נשארה במשך כל הדקה על הדב קוטב הלבן.

חלק ב': כעת עצמו שוב את עיניכם, ולמשך דקה אפשרו לתודעה שלכם לנדוד לאן שתרצה, תנו לה לנדוד לכל מקום, רק לא אל הדב קוטב הלבן. (קחו דקה לניסוי, לפני שתמשיכו לקרוא...)

שוב, ככל הנראה אצל רובכם בשלב כלשהו הדב קוטב הלבן הגיע להתארח במחשבותיכם, ואולי אפילו נשאר לקפה...

הניסוי הקטן הזה עם הדב קוטב, מבוסס על מחקר אמיתי שנעשה באוניברסיטת הארוורד, כדי לבדוק 'האם אפשרי לבטל מחשבות ספציפיות?'. וכמו אצלכם, כך גם במחקר, דווקא כשהנחקרים התבקשו לא לחשוב על הדב קוטב הלבן, הם חשבו עליו, והרבה, ולפעמים באופן אובססיבי, לא יכלו לחשוב על שום דבר אחר מלבד הדב.

שתי מסקנות עלו מהמחקר:
1. אם מתמקדים על מחשבה מסוימת, כעבור 7-5 שניות בממוצע, תשומת הלב תנדוד באופן טבעי למחשבה אחרת.
2. ככל שמתאמצים להדחיק מחשבות מסוימות ולהימנע מהן, ככה הן מתעצמות ומתחזקות.

אם כך הדחקת מחשבות והימנעות מהן, לא מביאה לחוויית מדיטציה נעימה, ובוודאי לא משקיטה את התודעה. 
זה כמו לבקש מגרגרי הקפה בכוס שלכם לשקוע כבר, כדי שהקפה יהיה כבר צלול, וכדי לעודד את הגרגירים לשקוע, להכניס כפית, ולערבב שוב ושוב.

הרעיון במדיטציה הוא לא לעצור את המחשבות. זה בלתי אפשרי. כמו שבים יש גלים, ככה בתודעה יש מחשבות. אי אפשר, ולא צריך, לבטל את המחשבות, כפי שאי אפשר ולא צריך לבטל את גלי הים. יותר מזה, אם ננסה להשטיח ולגהץ את גלי הים, או את המחשבות, רק נגרום להם לרתוח ולגעוש.

למעשה, יש 2 דרכים מומלצות לתרגול מדיטציה, לבחירתכם:
הראשונה: לשבת בנוחות, לאפשר לתודעה לנדוד ממחשבה למחשבה, ורק לשים לב בסקרנות וללא ביקורת, לאן היא נודדת.
השנייה: לשבת בנוחות, לבחור מוקד לתשומת הלב (תנועת הנשימה בגוף, או האזנה לצלילים שסביבכם), לדעת שהתודעה תנדוד מהמוקד שבחרתם, ולאפשר לתנועה הזו לקרות. וכך, בכל פעם שתשימו לב שתשומת הלב נדדה, תזמינו אותה ברכות לחזור להתמקד במה שבחרתם, מתוך ידיעה וקבלה שתוך כמה שניות היא ככל הנראה תשוב לנדוד למקום אחר. וכששוב תשימו לב לכך, שוב תזמינו את תשומת הלב חזרה אל המוקד בו בחרתם.

למעשה התרגול מתרחש בכל רגע כזה בו אתם מתעוררים, ושמים לב בקבלה, למה שמתרחש בתודעה שלכם, ולהיכן היא משוטטת - כל רגע כזה הוא רגע של מינדפולנס!

המחשבות שאתם חושבים הם לא מכשול בדרככם למדיטציה, אלא תופעה טבעית של התודעה, הפועלת באופן אוטומטי בשעה שהיא ממפה את הדברים שמעסיקים אתכם ביום יום. 


כשמאפשרים לתודעה לנדוד, מקבלים את הנדידה המחשבתית ולא נאבקים בה, אלא רק שמים לב אליה, באופן טבעי מתחילה תנועה עמוקה של הרפיה בתודעה ובגוף, ובהדרגה עם התרגול, נכנסים גם צלילות, שקט ותובנה אל חיינו.

המיתוס השני: הדרך הנכונה לתרגול

אני מאמינה שכל המדיטציות מכוונות בסופו של דבר לאותה מטרה: עליה בתחושת הרווחה והשמחה הפנימית. 

אבל הדרך לשם משתנה בין תרגול לתרגול. התרגולים השונים, מיועדים להתאים למתרגלים שונים, ולתקופות וזמנים שונים בחיים, ומומלץ לכל מתרגל להתנסות בכמה וכמה תרגולים, עד שימצא את 'התרגול שלו', שככל הנראה גם הוא ישתנה עם הזמן, כפי שכולנו משתנים. יש תרגולים בישיבה, בשכיבה, בהליכה, ובתנועה. 


אפשר למעשה לתרגל מדיטציית מינדפולנס כמעט בכל פעולה בחיים - מקלחת, הכנת קפה, אכילה או עישוב הגינה. 
מה שחשוב זה לא מה אתם עושים בזמן המדיטציה, אלא באיזה אופן אתם עושים זאת. כלומר, היכן נמצאת תשומת הלב שלכם בזמן העשייה? 
האם אתם פועלים באופן אוטומטי, ובזמן הפעולה שוהים במחשבות על מה שהיה או מה שיהיה?

או האם הגוף העושה שלכם, והמחשבה החושבת, נפגשים יחד באותו מקום, באותה עשיה, ובאותה חוויית חיים?

לצד זה חשוב לציין שיש תנאי תרגול שיכולים להפוך את התרגול שלכם לקל ופשוט יותר. 
הרבה פעמים כשמזמינים אנשים לתרגל מדיטציה, הם מתיישבים ועושים את החיקוי הכי טוב שלהם לנזיר שיושב למדיטציה: הם מתיישבים על הרצפה בישיבה מזרחית, עוצמים עיניים, ומתאמצים להתרכז. אפשר לפעמים לראות את קמט המאמץ שבין הגבות שלהם...

אני לא אומרת שזאת לא הדרך לתרגול מדיטציה, אני רק טוענת שזו לא הדרך היחידה לתרגול מדיטציה, היא בוודאי לא הכרחית, ועבור מתרגלים מתחילים היא אפילו עלולה להיות קשה ומאתגרת מדי. הרבה פעמים כשמתחילים תרגול ככה, יש בו מאמץ גדול מדי, ותחושת מאבק לא רק עם המחשבות אלא גם עם הגוף. סביר מאוד שבסוף התנסות כזו, רוב המתרגלים יגיעו למסקנה שמדיטציה זה דבר קשה מדי, ושזה לא בשבילם.

אני מעודדת אנשים לתרגל בנוחות

להתישב במקום שקט יחסית, בבגדים נוחים, ולהתרווח.

תנו לעצמכם לשבת בכורסה נוחה ומרווחת, השתמשו בכריות, תנו לגב ולראש להישען, הניחו את הידיים, ברפיון על הגוף, ואת הרגליים שחררו אל הארץ. אם צריך הניחו תחת כפות הרגליים כרית. אפשרו לעצמכם אפילו לשכב בנוחות.

באופן הזה הגוף שלכם יכול לנוח, הוא לא מהווה הסחת דעת לתרגול, ולא נוצר מאמץ מיותר. ואז, אם תשתמשו בטכניקות התרגול שציינתי במיתוס הראשון, אלו המאפשרות לתודעה לנדוד ולא נאבקות בה, תחוו חוויות תרגול קלות ועמוקות יותר מבעבר. 

רק שימו לב שאתם לא נרדמים.. שינה זה כיף, אבל זאת לא מדיטציה.

המיתוס השלישי: אין לי זמן לתרגל

למעשה, תרגול מדיטציה יומי, זו אחת מהפעולות היחידות שמחזירות לכם את הזמן שהשקעתם בתרגול.

 
לכולנו יש גיל כרונולוגי, וגיל ביולוגי. הגיל הכרונולוגי שלנו מתקדם כל 12 חודשים, ולא ניתן להחזיר אותו לאחור. הגיל הביולוגי שלנו לעומת זאת, מתקדם או מאט על פי מידת המתח שיש בגוף שלנו. הלחץ שאנחנו חווים בחיי היומיום, ובמיוחד הלחץ הכרוני, מצטבר בגופנו, מזקין את המערכות הביולוגיות שלנו, ועלול לגרום לחוסר איזון בתפקוד שלהם, להאטה ואפילו לקריסה.

נתון מפתיע שהתגלה במחקרים שנעשו בעשורים האחרונים מראה שלמדיטציה יש אפקט הפוך על ההזדקנות הביולוגית שלנו. התרגול לא רק מאט את קצב ההזדקנות של מערכות הגוף, אלא אפילו מצעיר אותם: מאפשר איזון של לחץ הדם ותפקודי הלב, שיפור במדדי סכרת, מערכת חיסונית (אפילו מדדי סרטן), ומערכות הנשימה, שיפור בתפקודים קוגניטיביים, בזיכרון וביצירתיות, עליה בגמישות החשיבתית, חיזוק תחושת החיוניות, החוסן והרווחה הנפשית.

יש אפילו מחקר אחד שהראה שאדם בגיל 30 שיש לו זהות בין הגיל הכרונולוגי שלו לגיל הביולוגי שלו, והתחיל לתרגל באופן יומי, כשהגיע לגיל 35 היתה לו פלסטיות עור, עוררות מינית, ורמת שמיעה, ראיה וזיכרון, של הוורסיה שלו בגיל 25.

כלומר, להגיד אין לי זמן לתרגל, זה כמו להגיד אין לי זמן לטפל בהחזר המס שיחזיר אלי 50% מהכסף שכבר שילמתי. זה כמו אותו אדם שחוטב עצים ביער, עם גרזן כהה, ולא עוצר כדי להשחיז את הגרזן, שיכפיל או ישלש את קצב חטיבת העצים שלו, כי הוא ממהר להספיק לחטוב כמה שיותר עצים.

אני יודעת כמה זה לא פשוט לעצור את שטף החיים, ולתרגל כמה דקות מדיטציה ביום, גם לי היה רומן ארוך עם המדיטציה, לפני שבחרתי להתמסר לתרגול קבוע. אבל זה כדאי! כמו שאתם משקיעים זמן בטיפוח הגוף שלכם, ובהגיינת הפה שלכם, כמו שאתם מקדישים זמן למנוחה שלכם, לכושר שלכם, ולתזונה שלכם, כדאי לטפח גם את התודעה ואת הרגלי החשיבה שלכם. 
זה ייטיב איתכם בכל הרמות - הבריאותית, הקוגניטיבית, הרגשית והרוחנית.

וזה מוביל אותנו למיתוס הרביעי: המדיטציה תפתור את כל בעיותי